רש"י על ויקרא ח׳:ב׳

« רש"י על ויקרא ז׳:ל״ז רש"י על ויקרא ח׳:ג׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

שאין מוקדם. דהקמת המשכן היה בר"ח ניסן וזה היה בכ"ג דאדר, ופי' ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים, ר"ל במקום פתח אוהל מועד, לפי שכל שבעת הימים היה מעמידו ומפרקו ובר"ח הוקם המשכן ולא נפרק כ"א בעת המסעות:

1 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

קַח אֶת אַהֲרֹן פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא ח':ב'. וְלָמָּה נַהֲפֹךְ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, וְעוֹד כִּי צִוָּה בְּפָרָשַׁת בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן שמות מ בְּכָל הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן וּבִלְבִישַׁת אַהֲרֹן וּבָנָיו וּבִמְשִׁיחַת כֻּלָּם, וְסִפֵּר שָׁם מַעֲשֵׂה מֹשֶׁה בְּעִנְיַן הַהֲקָמָה, וְלֹא הִזְכִּיר בְּאַהֲרֹן וּבָנָיו דָּבָר עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְאֵיךְ הִפְרִישׁ עִנְיָן אֶחָד בִּשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת וְאִחֵר הַמֻּקְדָּם. אֲבָל הַנָּכוֹן שֶׁנֹּאמַר כִּי נִצְטַוָּה בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן בְּכ"ג בַּאֲדָר וְהֵקִים אוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר עָמַד הַמִּשְׁכָּן עַל מַעֲמָדוֹ מִיָּד קָרָא לוֹ הש"י שֶׁהוּא יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים וְצִוָּה אוֹתוֹ עַל מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁמִּתְּחִלַּת וַיִּקְרָא עַד כָּאן, כִּי רָצָה לְלַמְּדוֹ מַעֲשֵׂה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וּמִשְׁפְּטֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיב מֵהֶם כְּלָל, כִּי יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַמִּלּוּאִים חַטָּאת וְעוֹלָה וּשְׁלָמִים וְלֹא יִוָּדְעוּ כָּל דִּינֵיהֶם רַק מִן הַפָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁהִקְדִּים לוֹ, וְאַחַר כֵּן אָמַר לוֹ "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ", לְזָרֵז אוֹתוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה בַּמֶּה שֶׁאָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה שמות כט א "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי" וְגוֹ', וְהוֹסִיף לוֹ בְּכָאן ויקרא ח':ג' "וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד", שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּמַעֲמַד כֻּלָּם שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהש"י בָּחַר בְּאַהֲרֹן וּבְזַרְעוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר נִצְטַוָּה מֹשֶׁה בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן קֹדֶם לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וּכְשֶׁנִּתְרַצָּה לוֹ הקב"ה וְהִבְטִיחוֹ שֶׁיַּשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם יָדַע מֵעַצְמוֹ שֶׁמִּצְוַת הַמִּשְׁכָּן בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, וְצִוָּה לְיִשְׂרָאֵל עָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל שם לה א, וְאַחֲרֵי שֶׁהִשְׁלִימוּ הַמְּלָאכָה נֶאֱמַר לוֹ פָּרָשַׁת "בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד" שם מ ב, וְשָׁם נֶאֱמַר לוֹ "וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו" וְגוֹ' שם פסוק יב, וְהִנֵּה יָדַע שֶׁגַּם אַהֲרֹן וּבָנָיו בְּמַעֲלָתָם וּבְחִבָּתָם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְעַכְשָׁו חָזַר וְזֵרְזוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל מִלּוּאִים וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה. וְהִנֵּה כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת כְּסִדְרָן, אֶלָּא שֶׁהִקְדִּים "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד" שם פסוק לד שֶׁהוּא בְּיוֹם שְׁמִינִי לַמִּלּוּאִים כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ בת"כ ריש שמיני לְסַדֵּר כָּל עִנְיַן הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַכְּתוּבִים בְּכָל מָקוֹם לְהַשְׁלִים עִנְיָן אֲשֶׁר הִתְחִיל בּוֹ:

1 דברי דוד פתח ↗

קח את אהרן כו' שבעת ימים קודם הקמת המשכן. דבר"ח ניסן הוקם המשכן נמצא דבכ"ג אדר היה תחילת המלואים וכל אותן שבעת ימים היה משה מעמיד המשכן ומפרקו כדי להרגילם ובר"ח ניסן היה הקמתו דרך קבע ששוב לא יתפרק עד יום נסיעתם. וא"ל היאך נאמר ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים והלא היה נסתר בכל יום מן שבעת ימים אלו, תירץ הרא"ם דמקום פתח אהל מועד קאמר, ולי נראה דלא היתה הישיבה כל היום כולו אלא בעת הצורך בכל יום דהיינו כשהיה בהקמה דוגמא לדבר בסכות תשבו שבעת ימים דאין פירושו שלא יפסוק מישיבה ההיא אלא לעת הצורך לישב ה"נ כן הוא דבכל יום היה מקימו ב' או ג' פעמים דפלוגתא היא בת"כ:

2 שפתי חכמים פתח ↗

בדברים. לא מלשון לקיחה, וכבר הוא מבואר בפרשת בראשית ובמקומות אחרים:

2 מזרחי פתח ↗

קח את אהרן קחנו בדברים ומשכהו. לא מלשון לקיחה ממש כי הלקיחה מורה על הכנס הדבר תחת רשותו ולא נכנס אהרן תחת רשותו של משה להיות לו לקניין:

2 גור אריה פתח ↗

קחנו בדברים. דלא שייך לקיחה באדם, לפי שאינו נכנס לרשות הלוקח, כי הוא הולך ברצון שלו, ומאחר שהוא הולך ברצון שלו לא שייך בו לקיחה, ולכך פירשו תו"כ כאן 'קחנו בדברים', דהשתא הוא לוקח את דעתו ורצונו, וכאילו היה דעתו ברשותו:

1 קח את אהרן. פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה:

2 קח את אהרן. קָחֶנּוּ בִדְבָרִים וּמָשְׁכֵהוּ:

3 ואת פר החטאת וגו'. אֵלּוּ הָאֲמוּרִים בְּעִנְיַן צַוָּאַת הַמִּלּוּאִים בִּוְאַתָּה תְּצַוֶּה, וְעַכְשָׁיו בְּיוֹם רִאשׁוֹן לַמִּלּוּאִים חָזַר וְזֵרְזוֹ בִשְׁעַת מַעֲשֶֹה:

1 מזרחי פתח ↗

קח את אהרן פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן. שהיה באחד בניסן כדכתיב ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן נמצא שבכ"ג באדר היתה תחלת המלואים וכן כתב ג"כ בפרשת ויהי ביום השמיני שמיני למלואים הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום שנמצא שהתחלת שבע' ימי המלואים הית' בכ"ג באדר וזהו ששנינו בת"כ בפסוק ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף שעיר זה שעיר של נחשון חטאת זו חטאת יום שמיני דרש משה זה שעיר של ר"ח דכתיב ביה ואות' נתן לכם לשאת את עון העדה אי זה שעיר נושא את עון העד' זה שעיר של ר"ח שנא' ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם וכיון דשמיני זה הוא שמיני למלואים דהא לעיל מיניה כתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים נמצא שתחלת המלואי' היה בכ"ג לאדר אבל בספרי אמרו ויהי אנשי' אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו שנטמאו לנדב ואביהוא שנא' ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ביום ההוא לא היו יכולין לעשו' אבל יכולין היו ביום שלאחריו ונמצינו למדין שהשביעי של נדב ואביהוא היה בערב הפסח וא"כ יום מיתתן של נדב ואביהו' היה בשמיני לניסן וכיון שיו' מיתתן היה בשמיני למלואים דקרא דויהי ביום השמיני שבו מתו נדב ואביהוא אדלעיל מיניה קאי דכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים נמצינו למדין שהשמיני למלואים היה בשמיני לניסן וא"כ תחלת המלואים היה בר"ח ניסן ולכן עכ"ל דההיא דת"כ פליגא אדר' עקיבא ורש"י ז"ל פי' אליבא דת"כ וא"ת בשלמא לרבי עקיבא היינו דכתיב ופתח אהל מועד תשבו אלא לתנא דת"כ מאי ופתח אהל מועד והלא לא הוקם המשכן עד ר"ח ניסן י"ל אע"פ שלא הוקם המשכן עד ר"ח ניסן מ"מ בכל יום משבע' ימי המלואים היה משה מעמידו ומפרקו כדי להרגילם ומפני שלא היתה הקמתו באותן הימים אלא דרך עראי ובר"ח ניסן היתה הקמתו לקיום ששוב לא פרקו עד כ' לאייר שנסעה השכינה ממדבר סיני לפיכך אמר הכתוב שבר"ח ניסן הוקם המשכן ולפ"ז צריך לפרש ופתח אהל מועד תשבו ומקום אהל מועד תשבו דאל"כ מאי יומם ולילה שבעת ימים דקאמר והלא בעת סתירתו לא נשאר בו צורת פתח. והחכם רבי' אברה' בן עזרא ז"ל טען ואמר שאם כדברי האומר שהיו' השמיני למלואים הוא יום ר"ח היה ראוי להזכיר השעיר של ר"ח ולא הזכיר רק ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וזהו שדרש משה ועוד אם היה שעיר ר"ח למה לא הזכיר שנים פרים ואיל אחד ושבעה כבשים וכאשר הזכיר מלבד עולת הבקר היה ראוי שיאמר מלבד עולת החדש. ונ"ל שאין טענה מכל אלה שאם מפני שלא הזכיר השעיר של ר"ח י"ל שכמו שלא הזכיר השעיר של גמליאל בן פדהצור לפי דעתו מפני שסמך על מה שנזכר במקומו בפרשת נשא כך לא הזכיר השעיר של ר"ח לדעת האומר שהשמיני למלואי' הוא יום ר"ח מפני שסמך על מה שנזכר במקומו בפרשת פנחס ולזאת הסבה בעצמה לא הזכיר גם השעיר של נחשון. ומה שטען עוד שאם היה השעיר שדרש משה שעיר ר"ח כדעת האומר שהשמיני למלואים הוא יום ר"ח למה לא הזכיר שנים פרים ואיל אחד ושבעה כבשים גם זו אינה טענה כי לולא הכעס שכעס משה על שריפתו לא היה מזכיר גם אותו כמו שלא הזכיר שאר קרבנות החדש מפני שסמך על מה שנכתב במקומו וכמו שלא הזכיר קרבן נחשון מפני שסמך על מה שנכתב במקומו ומה שטען עוד וכאשר הזכיר מלבד עולת הבקר היה ראוי שיאמר ומלבד עולת החדש גם זו אינה טענה כי כמו שלא כתב מלבד עולת גמליאל בן פדהצור מפני שסמך על הכתוב במקומו כן לא כתב מלבד עולת החדש מפני שסמך על הכתוב במקומו אע"פ שבתמיד של שחר לא סמך על הכתוב במקומו וכתב מלבד עולת הבקר ואין להשיב מפני ששעיר נחשון הוא קרבן יחיד וקרבן העם הוא קרבן צבור ואין לומר מלבד רק בשל צבור עם של צבור כי בסוף פנחס כתוב אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם ועוד שאין פירש מלבד עולת הבקר חוץ מעולת בקר כאש' חשב שאם כן למה לא נכתב זאת אחר ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מיד קרבן עם קרבן כמנהגו בכל מקום אבל נכתב אחר ויקריב את המנחה וימלא כפו ממנה שאין ביניהן דמיון כלל רק פירושו כאשר פי' רש"י ז"ל שמפני ששתי מנחות היו שם אחת בפני עצמה ואחת על העולה רצה להודיע שויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה אינה המנחה הבאה עם העולה שהיא מנחת נסכים כפי מה שיורה סמיכותה עם ויקרב את העולה רק היא המנחה הבאה בפני עצמה הנזכרת למעלה שזהו מה שדרשו רז"ל בת"כ או ללמד שאין עולת העם פוטרת עולת התמיד אע"פ ששתיהם חובה כמו שפי' הרמב"ן ז"ל או ללמד שכל אלו נעשו אחר עולת התמיד כמו שפירש רש"י ז"ל וכך פירש בפרשת פנחס על עולת התמיד אלו נוספים מגיד שאין קרבן אלו בין שני תמידין ואדרבה יש לתמוה על החכם בן עזרא על שחשב שז' ימי המלואים היו אחר הקמת המשכן למה לא אמר במלואים מלבד עולת הבקר אחר שכבר היו אז:

1 לבוש האורה פתח ↗

רש"י קח את אהרן וגו' כל הענין הזה פרשתי בואתה תצוה על כרחך ר"ל כל הענין פרשת המלואים פי' כבר בפרשת תצוה מש"כ שם באותה פרשה ששם נאמר הציווי וכאן המעשה אבל מה שלא נאמר בפ' אתה תצוה בפ' המלואים אע"פ שפירשו במקום אחר חוזר ומפרשו כאן ומשום הכי פי' מיד אחריו את האורים כתב של שם המפורש אע"פ שכבר פירשו ג"כ בפרשת תצוה בציווי מלאכת הבגדים כיון שלא זכרו בפרשת המלואים בתצוה:

1 גור אריה פתח ↗

קח את אהרן פרשה זו כו'. שהיה תחלת הקמת המשכן בכ"ג באדר, וכל יום ויום היה מפרקו עד ראש חודש ניסן, שהוא היה יום ח' למלואים רש"י להלן ט, א, ובו ביום הקימו ולא פרקו רש"י במדבר ז, א. והא דכתיב ר' פסוק לה "ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים ולילה", אף על גב דהיה מפורק קושית הראב"ע שמות מ, ב, כיון דהיה עומד יום ולילה, נקרא זה "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים", דלא בעי שבעת ימים בלי הפסק כלל, כמו שכתוב שמות כט, לז "שבעת ימים תכפר על המזבח" בפרשת תצוה, וכי שבעת ימים רצופים היה מכפר על המזבח, אלא כל יום ויום היה מכפר על המזבח, הכי נמי מה שכתוב "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים", כלומר כל יום וכל לילה מז' ימים ומז' לילות היה יושב פתח אהל מועד, כי לא היה משה מפרק המשכן אלא בבקר, דהרי ביום היה מקריב הקרבנות, ובלילה היה מדליק הנרות, נמצא כי לא היה מפרקו אלא למחרת. נמצא כי ז' ימים היו יושבים פתח אהל מועד יומם ולילה:ויש מבעלי הפשט מקשים על דברי חכמים שבת פז ע"ב, שאם יום שמיני למלואים היה בראש חודש, למה לא הזכיר 'מלבד עולת החודש' כמו שמזכיר "מלבד עולת הבקר" להלן ט, יז. ותואנה הם מבקשים, כי לא יתכן להזכיר 'מלבד עולת החודש', דגם "מלבד עולת הבקר" לא היה מזכיר רק משום דהנך קרבנות הם שייכים לקרבנות שמיני, מזכיר הכתוב לומר "מלבד עולת הבקר" אשר הקריב כבר קודם – והקריב אחר כך קרבנות היום רש"י שם, דקרבנות עולת הבקר הוא הכשר לקרבנות היום, דעולת תמיד קודמת להם. אבל קרבן מוסף של ראש חודש לא היה קודם, ואינם שייכים כלל לקרבן היום. לכך לא נזכר בו 'מלבד עולת החדש', דפירוש "מלבד עולת הבקר" כאילו אמר כי קרבנות אלו עשה מלבד עולת הבקר שעשה גם כן לצורך קרבנות היום, דאחר שקרבנות האלו צריכין לעולת הבקר – מזכיר אותו הכתוב, אבל עולת החודש אינם שייכים לקרבנות היום. ובכל מקום שכתב בפרשת פנחס "מלבד עולת התמיד" פירושו כך, שהוא שייך גם כן לקרבנות היום. ובמוסף ראש השנה דכתיב ר' במדבר כט, ו "מלבד עולת חודש ומלבד עולת התמיד", מפני כי מוספי ראש השנה קרבים אחר מוספי ראש חודש ועולת התמיד:ועוד, דאין דרך הכתוב להזכיר "מלבד" רק כשהענין מדבר ממנו, כגון בפרשת פנחס נאמר בראש השנה במדבר כט, א "באחד לחודש", הרי הכתוב הזכיר ראש חודש, דהוא באחד לחודש, כיון דהזכיר ראש חודש נאמר ר' שם שם ו "מלבד עולת החודש ומלבד עולת התמיד". וכן במוסף יום הכפורים, מפני שהזכיר יום הכפורים שם שם ז, אמר שם שם יא "מלבד חטאת הכפורים". וכן בפרשת שמיני נאמר להלן ט, יז "מלבד עולת הבקר", דכיון דהזכיר שם שם א "יום השמיני", ואין יום בלא עולת הבקר, אמר "מלבד עולת הבקר", דהווה אמינא שקרבנות אלו הם עולים גם כן במקום שאר קרבנות, והווה אמינא מדכתיב במדבר כט, א "באחד לחדש", קרבן מוסף ראש השנה עולה במקום מוספי ראש חודש ועולת התמיד, דהוי כאילו כתיב באחד לחודש שיש בו קרבן מוסף ראש חודש יש להביא קרבן זה במקומו, לכך הוצרך למכתב שם שם ו "מלבד עולת החודש ועולת התמיד", וכן ביום הכפורים, וכן ביום השמיני, דהווה אמינא דקרבנות עולים במקום קרבן היום, שהוא עולת התמיד20. אבל כאן, איך יאמר 'מלבד עולת החודש', וכל הענין לא הזכיר ראש חודש כלל, ואיך יעלה על הדעת שקרבן זה עולה במקום ראש חודש, אין צריך הכתוב לומר "מלבד עולת החודש", כיון דלא הוזכר בענין, וזה פשוט ונכון. והשתא, אפילו אם נאמר שמוסף ראש חודש קרב קודם מפני שהוא קרבן דורות, לא הזכיר של ראש חודש:ומה שכתב רש"י שפרשה זו נאמרה קודם שבעת ימי המלואים, לפי שאין מוקדם ומאוחר, ומשמע מדבריו כי פרשת ויקרא ופרשת צו נאמרו אחר שהוקם המשכן. וכתב הרמב"ן עליו, ולמה נהפוך דברי אלקים חיים. ולפי פירוש הרמב"ן, נצטווה בהקמת המשכן בכ"ג באדר, והקים אותו, וכאשר עמד בעמדו, מיד קרא לו השם יתברך וצוה על מעשה קרבנות – כל הפרשיות האלו עד כאן, כי רצה ללמדו מעשה הקרבנות קודם שיקריב, ואחר כך אמר לו "קח את אהרן וגו'", כל אלו דברי הרמב"ן. ודברים אלו אינם לפי תורת כהנים, כי שנינו תו"כ להלן ט, א "ויהי ביום השמיני", יום שמיני לקדושת אהרן ובניו, או יכול שמיני בחודש, כשהוא אומר "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן" שמות מ, יז מלמד כי בראש חודש הוקם המשכן. יכול הוקם המשכן ושרתה שכינה בשמיני בחודש, תלמוד לומר "וביום הקים המשכן כיסה הענן" במדבר ט, טו, מלמד שביום שהוקם המשכן בו ביום שרתה שכינה על ידי מעשה אהרן, שכל מעשה שבעת ימי המלואים היה משה משמש ולא שרתה שכינה, עד שבא אהרן ושימש בבגדי כהונה גדולה ושרתה השכינה על ידו, שנאמר ר' להלן ט, ד "כי היום נראה ה' אליכם". הרי לך בהדיא כי סבירא לרז"ל כי בראש חודש כיסה הענן למשכן, לא בכ"ג אדר כמו שרוצה הרמב"ן. ואם כן, פרשת ויקרא נאמר בראש חודש, כי לא כיסה הענן המשכן עד ראש חודש ניסן, וכתיב שמות מ, לד "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' וגו'", "ויקרא וגו'" לעיל א, אbr>:>ומה שהקשה למה נהפוך דברי אלקים חיים, אומר אני שאין דבר מהופך, והוא כסדר, מפני שהתורה רוצה לסמוך פרשת שבעת ימי המלואים ופרשת "ויהי ביום השמיני" להלן ט, א יחד, שהרי פרשת שבעת ימי המלואים היה הכשר ותקון של יום השמיני, לכך נכתבה פרשה זאת "קח את אהרן" כאן, לפני פרשת "ויהי ביום השמיני". ואין להקדים פרשת שבעת ימי המלואים ופרשת "ויהי ביום השמיני" הכל קודם, שלא יהיה כסדר, כי פרשת ויקרא נאמרה קודם מיתת שני בני אהרן, כי מיד ששרתה השכינה בו, כדכתיב שמות מ, לד "וכבוד ה' מלא את המשכן", והוא ביום הקמתו, ושרתה השכינה בו, אז מיד קרא למשה ונאמר לו פרשת ויקרא. ואין רוצה להפסיק בין "וירא כבוד ה' אל כל העם" להלן ט, כג לכתוב פרשת ויקרא, ואחר כך "ויקחו שני בני אהרן" ר' להלן י, א, לפי שגם מיתת בני אהרן – קדושת המשכן היא, כדכתיב להלן י, ג "בקרובי אקדש", וכמו שפירש רש"י שם 'יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו כו", ואם כן כל הפרשיות הם כסדר:

2 רש"י על במדבר פתח ↗

קח את הלוים. קָחֵם בִּדְבָרִים — אַשְׁרֵיכֶם שֶׁתִּזְכּוּ לִהְיוֹת שַׁמָּשִׁים לַמָּקוֹם:

2 משכיל לדוד פתח ↗

קח וכו׳ קחנו בדברים וכו׳. כמ״ש במכילתא דמלואים שלא יהיה לבו לדבר אחר שהיה דואג שנתרחק בעון העגל כשא״ל קח וכולי ידע אהרן שנתקרב:

2 רש"י על שמות פתח ↗

ואת עמו לקח עמו. מְשָׁכָם בִּדְבָרִים, לָקִינוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ וְשִׁלַּחְנוּם, בֹּאוּ עִמִּי וַאֲנִי לֹא אֶתְנַהֵג עִמָּכֶם כִּשְׁאָר מְלָכִים, דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים עֲבָדָיו קוֹדְמִין לוֹ בַּמִּלְחָמָה, וַאֲנִי אַקְדִּים לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וּפַרְעֹה הִקְרִיב – הִקְרִיב עַצְמוֹ וּמִהֵר לִפְנֵי חֵילוֹתָיו –, דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים לִטֹּל בִּזָּה בָּרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁיִּבְחַר, אֲנִי אֶשְׁוֶה עִמָּכֶם בַּחֵלֶק שֶׁנֶּאֱמַר "אֲחַלֵּק שָׁלָל" שמות ט"ו:

« רש"י על ויקרא ז׳:ל״ז רש"י על ויקרא ח׳:ג׳ »